החלטה בתיק בש"פ 11749/04

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת נ' אוהד) בה נדחתה בקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו.

1.        העורר, יחד עם חמישה עשר נאשמים נוספים, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בגין מעורבותו בפרשה של גניבת מכולות מנמלי הים בחיפה ובאשדוד. בכתב האישום נטען כי לשם ביצוע הגניבות התאגדו הנאשמים בארגון פשיעה, בעל מבנה היררכי וחלוקת תפקידים ברורה, בו נחשב העורר לאחד המנהיגים. במסגרת פעילותו בארגון, כך נטען בכתב האישום, שכר העורר מחסנים לאחסון הסחורה הגנובה, וכן הופקד על הובלת הסחורות הגנובות לקונים השונים ועל אספקת חול למילוי המכולות במקום הסחורה שנגנבה. עוד נטען בכתב האישום כי העורר הפעיל חשבון בנק על מנת שישמש את הארגון בפעילותו השוטפת וסיפק לפעילי הארגון מכשירי מירס. מתוך האישומים הרבים הכלולים בכתב האישום, מיוחסת לעורר מעורבות בשבעה אישומים, בגין גניבת מכולות כאמור.

2.        עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור חלק מן הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. ביום 11.3.2004 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה ככל שהיא נוגעת לשניים מבין הנאשמים, ואילו העורר ונאשמים נוספים שוחררו לחלופת מעצר. אשר לעורר קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) כי נוכח גילו המבוגר, העובדה שאין לו עבר פלילי וכן נוכח העובדה שלכאורה נוצל על ידי נאשם אחר ולא אמור היה ליהנות מרווחי הארגון, יש מקום להורות על שחרורו בתנאי "מעצר בית" מלא, אך לא ביישוב שבו הוא מתגורר. שחרורו של העורר הותנה באותה החלטה גם בהפקדת 25,000 ש"ח, ערבות עצמית בסך 100,000 ש"ח וערבות צד שלישי באותו סכום.

           על שחרורו של העורר ושל הנאשמים האחרים, הגישה המשיבה ערר לבית משפט זה. ביום 22.3.2004 נדחה הערר, ובעניינו של העורר ציין בית המשפט כי נוכח חומר הראיות שהוצג בעניינו "נראה כי יקשה לקבוע שקיימות ראיות לכאורה נגד [עורר] זה לגביהעבירה של פעילות בארגון פשיעה. זאת ועוד, בשלב מקדמי זה עולה כי לפחות ביחס לחלק מן הגניבות בהן מואשם [העורר], יכולות הראיות אשר באמתחתה של [המשיבה] לבסס אשמה בעבירות הקשורות לאחזקת רכוש גנוב בלבד". עם זאת, כך קבע בית המשפט "קיימות ראיות לכאורה לכך [שהעורר] ביצע עבירות אלו במסגרת פעילותו של הארגון. בכך יש כדי להקים נסיבה מחמירה, כאמור בסעיף 3 לחוק". נוכח מסקנותיו אלה הורה בית המשפט, כאמור, כי דין הערר להידחות (החלטת השופט א' גרוניס בבש"פ 2557/04).

3.        בעקבות ניתוח מעקפים אותו נדרש לעבור, התקבלה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו והותר לו לשהות לאחר הניתוח בבית הבראה בתנאי "מעצר בית" מלא. כן הותר לו לשוב לאחר מכן אל ביתו שלו, על מנת שישהה שם בתנאי "מעצר בית" מלא, בפיקוח קבוע של בן משפחתו (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.7.2004). עם סיום עדותו של עד התביעה העיקרי בפרשה, ביום 31.10.2004, פנה העורר לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בבקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי שחרורו. בבקשתו טען העורר כי חל כרסום בחומר הראיות נגדו, ולחלופין טען כי חלוף הזמן מאז החלטת המעצר מצדיק לקבל את בקשתו. ביום 16.12.2004 נדחתה הבקשה ובית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) קבע כי השגותיו של העורר לעניין חומר הראיות נגדו מקומן בהליך העיקרי, ועוד קבע כי חלוף הזמן אינו מצדיק עיון חוזר בתנאי השחרור.

4.        מכאן הערר שבפניי, בו מלין העורר על ההחלטה לדחות את בקשתו הנוספת לעיון חוזר. העורר שב וטוען כי חל כרסום בחומר הראיות נגדו, וזאת בעקבות דברי עד המדינה לפיהם העורר "לא שותף בכנופיה הוא רק היה אחד מן הכלים שלהם". העורר מוסיף כי עדות עד המדינה היא ברובה עדות מפי השמועה, ולכל היותר קיימות נגדו ראיות לכאורה בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע או בעוון. העורר שב וטוען כי שימש ככלי ביד ראשי הארגון, לא היה מודע לקיומו של ארגון ולא הפיק רווחים ממעשיו, וכן הוא מדגיש את הזמן שחלף מאז הוחלט לשחררו בתנאים מגבילים ואת העובדה שסופו של המשפט אינו נראה קרוב. לבסוף מציין העורר את נסיבותיו האישיות וטוען כי הוא מופלה לרעה ביחס לנאשמים אחרים אשר אינם נתונים בתנאי "מעצר בית" וכי מן הראוי לאפשר לו לצאת את ביתו לצורכי עבודה משום שעיסקו בסכנת קריסה.

5.        דין הערר להידחות. לא מצאתי כי העורר הצביע על כרסום ממשי בחומר הראיות המצדיק עיון מחדש בתנאי שחרורו. אדרבא, עיקרי הדברים כבר עמדו לנגד עיני בית המשפט המחוזי בהחלטתו לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ואף בית משפט זה בדחותו את הערר שהוגש על אותה החלטה כבר נזקק לאותם הדברים עצמם, כמצוטט לעיל. הוא הדין באשר לטענת העורר כי לכל היותר שימש כלי בידי ראשי הארגון. טענת האפליה שהעלה העורר ביחס לנאשמים אחרים בפרשה, אף היא אין בה ממש. לכאורה, מעורבותו של העורר בפעילות הארגון משמעותית יותר מאשר זו של המעורבים האחרים לגביהם נטען כי שוחררו בתנאים מקלים יותר. בנסיבות העניין כפי שתוארו לעיל, לא מצאתי כי חלוף הזמן כשלעצמו מאז שוחרר העורר לחלופת מעצר - כתשעה חודשים - מצדיק לעיין מחדש בתנאי שחרורו. כמו-כן, לא מצאתי כי הנסיבות האישיות עליהן הצביע העורר מצדיקות בשלב זה הקלה נוספת בתנאים אלה. עם זאת, אין בכך למנוע מן העורר לשוב ולפנות בבקשה לעיון מחדש בתנאי השחרור, ככל שתהא לכך הצדקה בעתיד.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ד טבת תשס"ה (05.01.05).

                                                                                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: